כולם יכולים לכתוב, אבל זה לא אומר שכולם יודעים לכתוב, ובטח לא שכדאי להם לכתוב. למרות שאין כללים בכתיבה בכלל, עדיין אפשר לנסות לשפר אותה בעזרת כמה כללים. הנה כמה טיפים מאת העורך והמשורר נבו שפיר.
מה אתם רוצים להגיד?
הרבה אנשים שרוצים לכתוב מגיעים לנייר בלי שמץ של מושג מה יש להם לומר. לא לכל סוג טקסט צריך כוונה מובהקת, זה נכון, אבל במיוחד אם הכתיבה אישית ולא מעוגנת באף אסטרטגיית כתיבה, הכי קל לאבד את הצפון. הדרך הכי טובה היא כל הזמן לשאול, גם אם האמת הזו כמוסה עמוקה בתוככם, מה הביא אתכם לכתוב מלכתחילה. אם תהיו מספיק כנים – כל תשובה תהיה נכונה במקרה הזה.
אל תאריכו
תמיד אפשר לומר את אותו המשפט בפחות מילים. תמיד אפשר לומר את אותו המשפט בפחות. תמיד אפשר לומר פחות. תמיד אפשר פחות. תמיד פחות. פחות. הבנתם?
תנו לקורא סיבה להמשיך לקרוא
אם לא תהיה לכם סיבה להמשיך לכתוב – לקורא לא תהיה סיבה להמשיך לקרוא. זה עיקרון מרכזי בדרמה – מה השאלות הפתוחות, מה צריך תשובה, ומה יקרה בסוף? איך עושים את זה – זו השאלה המורכבת. להשתמש בתחבולות נדושות של כותבים זה נחמד עד גבול מסוים, אבל אם לא משתמשים ברגש אמיתי – אין שום סיבה שמישהו ימשיך לקרוא אתכם.
תאהבו את מה שאתם כותבים
לקרוא את מה שכתבתם זה הכרחי. אל תגרמו לעצמכם להתכווץ במבוכה ממילים שלכם. אם זה המצב, אז כדאי שתמחקו ותכתבו שוב, הפעם באופן שבו הייתם רוצים לקרוא את עצמכם. הדגש פה הוא על האותנטיות של הכותב מול עצמו – מה הוא מסוגל להביא לנייר, זה רק מה שהוא יודע להביא.
לא חובה לכתוב
אם אתם לא מצליחים לעשות את זה – זה כנראה לא בשבילכם. כתיבה, על כל סוגיה, היא אמנות לכל דבר ועניין. אפשר ללמוד אותה, צריך לתרגל אותה וחובה לשמוע כותבים מנוסים אחרים כדי להבין איך עושים את זה על הצד הטוב ביותר. אם לא הצלחתם, תמיד יש במי להיוועץ.
נבו שפיר הינו עורך תוכן מקצועי, משורר ועיתונאי